הוכחות לגלגולים קודמים 

כאשר אנו מבצעים שחזור גלגולים, אנו מתמקדים בריפוי של אותם גלגולים טראומתיים, אשר ממשיכים להשפיע עלינו גם היום. רוב המטפלים בשחזור גלגולים אינם מייחסים חשיבות רבה למציאת הוכחות שיתנו משנה תוקף לשחזור, ובצדק. אין כל קשר בין הריפוי שנעשה לבין הוכחות שנוכל, או לא, לקבל אודותיו.

למרות זאת, בטיפולים אני נוטה לעודד את המטופלים לשלוף מתת המודע כמה שיותר פרטים, אותם נוכל לאמת מאוחר יותר, וזאת מסיבה אחת: גיליתי שמטופלים אשר מקבלים הוכחות לגלגול שחוו בשחזור, נוטים יותר להאמין בעצמם ובמה שראו.

אף שהדבר אינו פשוט ואינו שכיח, אין זה אומר שהוא אינו אפשרי. במהלך שחזורי הגלגולים הרבים שערכתי עם מטופלי, הצלחנו לאמת רבים מהם. להלן סיפור אחד, מיני רבים.

הוכחות לשחזור הגלגולים של אלמוג

אלמוג בת העשרים ושלוש הגיעה לטיפול בשחזור גלגולים בעקבות בעיה, שלא הפסיכולוגים ולא הרופאים מצאו לה הסבר או פתרון: בכל חורף היא הייתה נכנסת להתקפי חרדה ששיבשו את חייה לחלוטין.

אף שתופעת "דיכאון החורף" נפוצה אצל רבים, במקרה של אלמוג לא היה זה דיכאון גרידא. התקפי החרדה שלה לוו בדפיקות לב חזקות, באימה מפני המוות, פחד לצאת מהבית ועוד. בכל שנה, בתקופה זו, נאלצה להשבית את חייה. המעניין הוא שעם בוא האביב הייתה החרדה נעלמת כלעומת שבאה ואלמוג הייתה חוזרת לחייה הרגילים.

"אני לא יכולה להמשיך להתנהל כך יותר," סיפרה אלמוג בפגישתנו. "לא רק שהחרדות גורמות לי להרגיש שאני מאבדת את שפיות דעתי אלא שבגללן אני מנוטרלת מהלימודים באוניברסיטה, אני מפסידה חומר וזמן יקר, שלא לדבר על כך שאני לא יכולה באמת לחפש זוגיות כשאני יודעת שבחורף אני פשוט אעלם לתוך הפחדים שלי."

בעת שחזור הגלגולים, ביקשתי מאלמוג לחזור אל הגלגול שהחל את מסכת הפחדים. עד מהרה ראתה עצמה אלמוג כילד קטן בדנמרק.

"אנחנו גרים באזור כפרי," תיארה את שהיא רואה בגלגול. "הבית שלנו קטן אבל נוח מאוד, הוא עשוי כולו מעץ. אני חושבת שאבא שלי עוסק בדייג, אמא שלי אשה נעימה, שמנמנה. יש לי אחות יותר קטנה."

אלמוג המשיכה לתאר ילדות יפה ושלווה. קפצנו קדימה בזמן.

"אני בן שמונה עשר, אני מרגישה שמשהו לא בסדר." סיפרה אלמוג. "אבא שלי מאוד מודאג, הוא מדבר עם אמא שלי על מלחמה שאמורה לפרוץ. שניהם מביטים בי בדאגה."

אני מבררת עם אלמוג באיזו שנה היא נמצאת, או אילו מספרים היא רואה מול העיניים. לרוב מתקשים המטופלים לראות את השנה המדויקת בה התרחשו המאורעות, אולם אלמוג לא היססה כשאמרה: "1863".

בתמונה הבאה התקשתה אלמוג לשמור על שלוותה. "נכנסים חיילים הביתה ולוקחים אותי, אני חושב שמגייסים אותי למלחמה. אני עוזב את ההורים שלי ויש לי תחושה מאוד קשה בלב."

אלמוג מתארת את המקום אליו לקחו אותה. "יש כאן הרבה בחורים צעירים כמוני, רובם מפוחדים. אנחנו לא מבינים מה בדיוק עלינו לעשות. המפקדים מנסים להכניס בנו רוח קרב. הם אומרים שהגנת דנמרק תלויה בנו, שהאויב הפרוסי והאוסטרי רוצה לפלוש אלינו. הם מלמדים אותנו להשתמש בנשק, להלחם. אני ממש לא אוהב את זה, אבל אני מתחיל להבין שאין לי ברירה."

ביקשתי מאלמוג לנסות ולתאר כמה שיותר פרטים. "המדים שלנו כחולים-כהים, המכנסים בהירות, אני חושבת שבצבע תכלת. אנחנו חובשים כובעים שחורים."

קפצנו קדימה בזמן, לראות מה ארע לה בהמשך. כעת רעדה אלמוג בכל גופה.

"קר לי מאוד," סיפרה. "עכשיו ינואר ויצאנו אל הקרב. יורד שלג כל הזמן. המפקדים רוכבים על סוסים, יש להם נוצות ירוקות על הקסדה. אנחנו, החיילים הפשוטים, צועדים. אני אוחז ברובה שלי, הוא ארוך ומסורבל והוא נתקע במעיל שלי. אני חושב על הבית שלי, מנסה לדמיין מה המשפחה שלי עושה עכשיו."

בתמונה הבאה רואה עצמה אלמוג נלחמת. "אמרו לנו לסגת, ואנחנו מנסים לעשות את זה, תוך כדי לחימה. יש מסביבי הרבה חיילים מתים. אני לא בטוח אם הם מתו מהקרב או מהקור, בכל מקרה הם נראים קפואים לגמרי. אני מביט למטה על הפנים של חבר שלי, שגם הוא נראה קפוא."

לפתע התכווצה אלמוג. "נכנסה לי חרב לגב. לא שמתי לב איך זה קרה, מישהו כנראה תקף אותי מאחור." לאחר מספר שניות נראתה אלמוג שלווה מאוד. "זהו, זה מאחורי. אני רואה את עצמי מלמעלה, כבר לא כואב לי שום דבר."

ברגע המוות חשוב מאוד לברר באילו תחושות עזבנו את העולם, כי אלו התחושות שימשיכו ללוות אותנו גם בחיינו הבאים.

"אני מרגישה פספוס," אמרה אלמוג. "החיים שלי נגמרו בפתאומיות, לא הספקתי לעשות שום דבר. העולם הזה, עם כל האלימות, ההרג והמלחמות שבו, מפחיד אותי."

לאחר שאלמוג שוחחה עם המדריך הרוחני שלה והבינה ממנו מה היה השיעור שלה באותו גלגול ולאחר שבצענו בגלגול ריפוי יסודי ועמוק, היא הצליחה להבין כיצד המוות הנוראי שלה באותו ינואר מושלג של שנת 1864 המשיך להעיב עליה גם בחייהם הנוכחיים.

"בכל ינואר הנשמה שלך נכנסת לכוננות ספיגה," אמרתי לה. "היות ולא בצעת ריפוי לאותו גלגול עד היום, משהו בתוכך המשיך להאמין שאת נמצאת בסכנת מוות. כל דבר שהזכיר לך אותו מוות החל את התקפי החרדה."

"עכשיו אני נזכרת במשהו שלא חשבתי שהוא רלוונטי," אמרה אלמוג לאחר מחשבה. "בכל פעם שבו ראיתי סרט תקופתי בו השתמשו ברובים המוארכים שראיתי בשחזור, הייתה לי צמרמורת בכל הגוף. אף פעם לא העליתי על דעתי שזה יכול להיות קשור אלי."

בנוסף למתנת הריפוי עצמו, אלמוג גם זכתה לקבל הוכחות חד משמעיות לשחזור שבצענו. יחד בדקנו וגילינו כי בינואר של שנת 1864 דנמרק אכן נלחמה מול פרוסיה ואוסטריה וכי רבים מהחיילים שמתו באותו קרב קפאו למוות תוך כדי נסיגת צבאם. אף צבעי המדים תאמו את תאורה.

אף שהוכחות כאלו לגלגולים קודמים הן נדירות (הנשמה מנצלת את הזמן בו אנו חוזרים לגלגולים קודמים לשם ריפוי ואינה טורחת לרוב להתעכב על הפרטים), אם מבצעים מספיק שחזורי גלגולים מובטח כי לפחות אחדים מהם נוכל לאמת בצורה דומה.